|
לפני שש שעות חזרתי מלונדון. חזרתי אל הארץ המובטחת שהינה הבטחה לא מוגשמת ברמה אלוהית. כל המאוויים שהבטיח ספר הספרים לבני העם הנבחר בארץ הקודש היו תדמית של המוצר הבנוי על פי משאלות ליבנו בניסוחו של קופירייטר מעולה. המדינה, ככל מוצר המסתתר מאחורי סיסמאות מבריקות, התגלתה כבעלת איכות נמוכה. התנ"ך החל את הקמפיין שלו לפני כששת אלפים שנה ואנו סובלים מכך עד היום. אולם הנוסעים המה מעשרות תיירים שקיימו את מסע הצלב האישי שלהם לכיבוש ארץ הקודש ללא שליפת חרב, אלא ע"י נפנוף בדולרים ירוקים המפתים יותר מחלומות כחולים. ביניהם התערבו הישראלים ששבו לארץ עם חוויות תרבותיות עמוקות מבתי הקזינו בתורכיה ואלקטרוניקה יפנית. הנוסע השמן שעמד מאחורי במסלול הירוק בזמן בדיקת המכס מחה את זיעתו וקילל את כל המוכסים. "רק יהודים יכולים להתנהג באכזריות כזו כלפי בני עמם," מלמל מתחת לאפו כאשר נתבקש לפתוח את חמש מזוודותיו לביקורת. כמות מכשירי האלקטרוניקה שהציצו מבעד ללבניו רמזה על תוכניות לפתיחת רשת למכשירי חשמל. "מה כל כך כואב לכם שמישהו מביא מכונת גילוח חשמלית משומשת לחותנת שלו," שאל את המוכס שהתעניין האם קיבל זיכיון לפתיחת סניף של ג'נרל אלקטריק בארץ. "אין דבר יותר טיפש ממוכס חכם," נשמע קול לידי כאשר התעכבתי באולם הנוסעים ליד אחד הדוכנים והצצתי בכותרות העיתונים. הנוסע השמן ניצב לידי ודיבר אל עצמו. כאשר ראה שאני מתבונן בו, חייך בזוית שפתיו וקרץ בעיניו כשותף לקשר נסתר. "הטמבלים האלה כל כך שמחים שהם מגלים משהו עד שהם לא בודקים את הבא אחריו בתור", אמר בשביעות רצון. "לא צריכים לתת פרוטה לפרזיטים האלה," המשיך לברבר כשהוא מחליף נושא בלי לקחת אוויר בהתייחסו לכותרות העיתונים שציינו את אחוזי המובטלים. "הכי טוב היה להשאיר את הגרוזיניים ברוסיה," לחש לכיווני כאשר הסבל אמר במבטא גרוזיני כי בגלל מספר הנוסעים הגדול יתכן קושי בהשגת מונית. "אני מקווה שהנהג לא ערבי, לאלה אפשר להאמין רק בקבר," הוסיף השמן באנחה כמשלים עם סדרי עולם, הניד בראשו לעברי בברכת פרידה ויצא מהטרמינל לתחנת המוניות כמי שהינו קרבן ללא עוול בכפו. הוא הזכיר את אוהבי הכיבוש המשתמשים בסיסמאות כמו 'אמא יש רק אחת'. למזלם אמא אוהבת גם את הילדים האינפנטיליים שלה. השיבה הביתה מאכזבת. היא לא מתחברת לנופים, לריחות, לזיכרונות הילדות הכל כך ישראלים, אלא לאווירה המזכירה את דרום אפריקה לפני ביטול האפרטהייד. הרגשת החידלון היא אישית לחלוטין ולא שייכת למצב האומה. להרגשתי המזופתת היה על מה להסתמך. כמו תמיד כשאני נכשל במשהו העולם כולו נראה איכשהו על סף פשיטת רגל, ולא משנה שכלכלנים יוכיחו שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הניסיון שלי להביא למציאת אוצרות אמנותיים שהוברחו ללונדון הסתיים בצורה שיכלה לקבור את המוניטין של משרד החקירות שלנו. "נדב" נשמע קולו של יונה קורא בשמי ושנייה לאחר מכן ראיתי אותו ניצב מולי מחייך כאילו זכה בפרס הגדול בטוטו. "אני יודע שאתה לא עומד להתאבד במרכז הטרמינל בעקבות לונדון, אבל לא יכולתי למנוע מעצמי את התענוג לראות את פרצופך המובס," אמר שותפי למשרד החקירות בארשת של אושר עילאי על פרצופו. "במקרה הזה הכישלון לא יתום, חמישים אחוז ממנו הוא על שמך," ניסיתי להוריד אותו מהאופוריה שאחזה בו. "בתקופה שהיית בחו"ל סיפרתי לכל מי שרצה או לא רצה לשמוע שהשותף שלי נימצא בלונדון, פושט רגל," צחק יונה, המשרה סביבו תחושה של פצצת אנדרנאלין מהלכת, והמשיך, "אתה יודע שמאחורי כל חקירה בלשית - כלכלית מסתתר מאבק כוחני טעון יצרים על מוקדי שליטה. בוא נחזור הביתה לחיפה ונראה מה עוד אפשר לעשות בנקודת הפתיחה של החקירה הזו". בדרך כלל אני טוען שההיפר אקטיביות שיונה ניחן בה גורמת לו להיות פעיל עד כדי כך שאין לו זמן לחשוב, אך כרגע שיניתי את דעתי עליו בצורה קיצונית, כל מי שחושב כמוני אפילו לזמן קצר הוא איש חכם. ולו באופן זמני. בדרך משדה התעופה לעיר הנמל נזכרתי בתחילת הפרשה. כותרות ענק בעיתונים פרסמו כי מגלריית רויאל נגנבו חפצי אומנות סיניים ואיורים יפנים יקרי ערך. שווי הגנבה הוערך בלמעלה מחצי מיליון דולר. לדעת הכתבים לא היתה זו פריצה מזדמנת, אלא מוזמנת על ידי חובב אמנות שרצה להעשיר את אוספו. לאיש לא היה רמז להיכן הועברו שכיות החמדה מהמזרח הרחוק, ביניהם פסלי שנהב זעירים המכונים 'אמנות גדולה במידות קטנות'. הפריצה שמשכה תשומת לב הן בתחכומה והן בפריטים יוצאי הדופן שנגנבו, לא ירדה מכותרות המקומונים לאורך תקופה ארוכה. למקומונים שהרבה אקשן מלהיב אין להם בעיר הפועלים המנומנמת, התגלגלה פרשה שיש לה סממנים של מטרופולין. שוד יצירות אומנות בעלות ההכרה בינלאומית. האפשרות שהפורצים הופעלו על ידי העילית הכלכלית - תרבותית כפי שנרמזה לכתבי הפליליים על ידי אנשי משטרה בכירים, הציתו את דמיון הכתבים. את טורי העיתונים גדשו סיפורי המלודראמה המלאה בכל המטעמים: מאבקי כוחות, תככים, יצרים, אמנות וכסף. סיפורים שמילאו את חיי התושבים שהסתפקו עד עתה בהשתתפות פסיבית בנפתולי חצר בית המלוכה הבריטי. חודשיים לאחר ביצוע הפריצה נכנס למשרד החקירות שלנו בעל הגלריה, אשר גרינברג. גרינברג איש מאוד נמוך ושמן לא דאג להסתיר את עושרו. חליפת ג'רג'יו ארמאני, נעלי גוצי, שעון קרטיה וסיכת העניבה שבמרכזה נצנץ יהלום הכריזו על בעליהם כמי שעשה זאת. אולם הדבר הבולט ביותר אצלו היו עיניו. הם התרוצצו ללא הרף ונמנעו מלפגוש ישירות את מבטו של בן שיחו. הם הקרינו חוסר יושר בסיסי. גרינברג הוא הטיפוס שממנו לא תקנה אפילו מכונית חדשה. כמו כל איש חקירות אגרתי אינפורמציה על אנשי מפתח מכל תחום אפשרי. ארכיון טוב ועדכני חוסך הרבה עבודת רגליים לאיש שטח. טיפוסים כמו גרינברג מהווים יעד טבעי ליצר החטטנות שלי, כמה סוחרי אמנות עם עסקים חובקי עולם יש בעיר הפועלים?. ידעתי שבעבר ידע גרינברג שנים סוערות מאוד. אנשים שהתמודדו נגדו גילו איש עסקים קשוח, שיטות הפעולה הנוקשות שלו בדרכו לפסגה לא נלמדות בשום פקולטה למנהל עסקים. מהיום שבו החל בעסקו הראשון לא גילה רחמים. קלישאות בנוסח 'העיקר ההשתתפות' לא הופיעו בלכסיקון שלו. "אלה משפטים שמתאימים ללוזרים" הסביר לכל מי שרצה לשמוע והוסיף. "הישג שהוא פחות מניצחון מוחלט פירושו תבוסה". מעולם לא הביע חרטה או הודאה בטעות. המטרה קידשה אצלו את כל האמצעים. הוא חיפש ללא הרף, כנץ האורב לטרף זיהה ללא היסוס קוניקיטורה שיריבו נקלע לקשיים מזדמנים. ואז הציע הצעה שקשה לסרב לה. אך בניגוד לתדמית הקשוחה והחד ממדית שהצליח ליצור סביבו, בראשו פעל מוח ערמומי, בעל יכולת יוצאת דופן לצפות את כיווני שוק האמנות בעתיד הקרוב. אנשי העסקים אותם הביס היו קשוחים כמוהו, אבל היו פחות מתוחכמים. גרינברג, לא בזבז זמן על שיחת נימוסין, אצלו זמן זה כסף. הוא ניגש ישר לעניין. "אתם ודאי יודעים מי אני," אמר לי וליונה. "הפריצה לגלריה שלך הוציאה אותך מהאלמוניות, הפכת לגיבור מדורי הרכילות", אמרתי ביובש. "בסך הכל אין לך מה להתלונן על חוסר פרסומת". גרינברג הסתכל לתוך עיני במבט ארוך, דבר שעלה לו בוודאי בלא מעט מאמץ. וכאילו שמע את המחשבות שחלפו במוחי אמר "לא תמצאו אצלי קיצורי דרך, לא סיפורי התעשרות מפוקפקים קלים ומהירים. התחלתי מאפס אכלתי הרבה קש עד שהגעתי למעמדי". ובצורה פשטנית סיפר את סוד הצלחתו, "לא לוותר זה המוטו שלי". הוא הפסיק לדבר שנייה, לבדוק את הרושם שעשו דבריו, והמשיך. "התייאשתי מהיכולת של המשטרה למצוא את היצירות. הם חוקרים כבר למעלה מחודשיים ואין להם אפילו קצה חוט". הוא נעצר, הניף את אצבעו מול פרצופי. ואמר בהדגשה, "אני רוצה את רכושי בחזרה!". "יש לך איזה שהם חשדות?" שאלתי אותו. גרינברג רק חיכה לשאלה." כל אספן חפצי אומנות רציני ברחבי העולם ידע כי הגלריה קיבלה לידיה לצורך מכירה אוסף נדיר של פיתוחי שנהב. האוסף הוא בעל איכות מושלמת. כל מוזיאון לאומנות סינית היה שמח שהאוסף יהיה ברשימת האינוונטר שלו." "למה המכירה מתבצעת דווקא דרכך מכל המקומות שבעולם"?, שאל יונה. "הנסיבות שוות ספר", אמר גרינברג, " אבל בראשי פרקים אני יכול לספר לך שהמוכר הוא טיקון יפני שהכרתי אותו בסוף שנות השישים, בזמן שהטכנולוגיה היפנית פרצה לעולם המערבי. נוצרה בינינו מערכת קשרים מיוחדת במינה. ברשותו נמצא אחד האוספים המרשמים ביותר של מיניאטורות סיניות . הסיבות למכירה לא ידועות לי, יכול להיות שנקלע לקשיים כלכליים ונזקק לתזרים מזומנים מהיר. לגבי השאלה המתבקשת מדוע המכירה נעשית באמצעותי אני חייב לומר שמה שאי אפשר לדבר אודותיו, יש לעבור עליו בשתיקה". יונה היה פרקטי כדרכו, "יש לך מושג אייך נטרלו הפורצים את אמצעי האזעקה? לאחר הכל לא מדובר בחנות מכולת, מדובר בהרבה כסף, אתה היית בוודאי מוגן כמו סאדם חוסין בבונקר שלו. גם הפורצים יודעים שגבינה חינם יש רק במלכודת עכברים". יונה הסביר לי פעם שהטכניקה שלו לתפוס את נקודת ארכימדס במהלך חקירה היא במשפט אקראי שאומר הנחקר. המשפט משמש נקודת אחיזה לשבירת התדמית שמנסים להציג לחוקר. "דברי אמנות חייבים להיות מוצגים בצורה אסתטית, שהלקוחות ירגישו חופשי לחוש את יופי היצרות". החל גרינברג את הסברו בצורה עקיפה. "כל הפטפוטים שהתפרסמו בעיתונות על אמצעי הבטחה סופר מתוחכמים הם שטויות ברבוע. המקצוענים יודעים שלגלריות אסור להיראות כמו כספת, לכן, בניגוד להגיון, סובלת מערכת ההבטחה ממגבלות מסוימות. מגבלות שפורץ פשוט לא יאתר אותם אבל מומחה ימצא דרך לפרוץ אותה", אמר גרינברג באנחה, כמי שמשלים עם הסיכון המקצועי, והמשיך בטון נמרץ. "הפורצים התמקדו בעשרים הפריטים היקרים ביותר מתוך מאות יצירות אומנות שהיו בגלריה. "רשימת הקניות" נערכה על ידי מישהו שמכיר את השוק העולמי". "יש בעיה מיוחדת להיפטר מהסחורה", התפלאתי. "כן, צריך לדעת איפה למכור. זו לא סחורה שאפשר להיפטר ממנה בקלות. מדובר בתחום מאוד צר וייחודי ומטבע הדברים דרכי ההפצה מצומצמות". "אייך אפשר לזהות את הפריטים שנגנבו"?, התעניינתי. כאן פתח בעל הגלריה את תיק הג'ימס בונד שלו והוציא חבילת תצלומים. "זה האוסף שנגנב, כל האוספים המוצגים בגלריה ממוינים ומצולמים." הסביר למרות שלא התבקש. יונה, שידע שאני לא מוכן לעבוד עבור כל אחד, והסכים עם הגדרתה של ג'וי חברתי לחיים, שכינתה אותי 'סנוב בסחבות" חש שאת סוחר האמנות הזה לא הייתי בוחר לחבר. הוא הגיב במהירות, "אנחנו לא חברת ביטוח ולא מבטיחים תוצאות. ומצד שני אנחנו לא זולים". בלבי הסכמתי אייתו, חשתי שכמעביד ידעתי גרועים מגרינברג מה עוד שמצבנו הכספי לא היה מעורר קינאה. גרינברג נהם מתחת לאפו "שמעתי עליכם, זוג פרימדונות שלא יכולים להרשות לעצמם נעלים הגונות", והוציא צ'ק מוכן מראש. "אלה דמי קדימה". הצצתי על הסכום הרשום והבלעתי שריקת התפעלות. 'דמי הקדימה', היו יותר מאשר חלמתי לבקש עבור חקירה שלמה. "ברור שכל ההוצאות עליך", אמרתי. "בוודאי" השיב. בדבר אחד הסכמתי עם גרינברג, הכשל המשטרתי בפענוח גניבות מתוחכמות. בנושא הזה היכולת שלהם כל כך עלובה עד שהם מזכירים לי אנשים שרצים אחרי אדם עומד ולא משיגים אותו. עצירה פתאומית השיבה אותי משרעפי והחזירה אותי למציאות. הצצה קצרה מבעד לחלון הרכב הבהירה לי שהגעתי הביתה. לפני שנפרדנו הוצאתי מתיק היד שלי מגזין רכב חדש ונתתי אותו ליונה. יונה שמקדיש את רוב זמנו החופשי, כלומר כשהוא לא עסוק בשתייה, למפלצות זוללות דלק היה מרוצה. "לאחר הכל הנסיעה שלך לא הייתה לשווא," אמר בחיבה לפני שנעלם. "הגעת בדיוק לארוחת ערב," אמרה ג'וי, חברתי לחיים כאילו לא נעדרתי שבועיים מהבית. "העובדה שאת סולדת מסרטים תורכיים לא מחייבת תחפושת של קרחון," אמרתי לנדבך היציב היחיד שלי בסחרחורת של חיי. "חששתי שחוסר ההצלחה לעלות על חפצי האומנות או למצוא סימן לזהות הגנבים תגרום לך להתקפד. הצטדקה הבסיס הקיומי שלי, תוך כדי חיבוק מפצה. "הנימוק טוב להקלה בעונש," קיבלתי ברצון את טיעוני הסניגוריה, בטון מתבקש של סרקזם. למחרת ירדתי לדאון טאון שמשרד החקירות שלנו היה ממוקם במרכזו. אזור שרחוק מלהוות נקודת אור ארכיטקטונית או נקודת אור כלשהי. תמיד טענתי בפני לקוחות חדשים שהקסם האישי שלנו מאזן את הכיעור הסביבתי. המהירות שאותם לקוחות העדיפו את שאר פגישות העבודה בבתי קפה על הכרמל, רמז אולי על הערכת יתר לגבי קסמנו. מצאתי את המשרד שומם. יונה עוד לא התרגל לתופעות טבע כמו אור וחושך, תהליכים כאלה לא יפגעו בשעות השינה שלו. מזגתי לעצמי כוסית שיבאס והתחלתי לגלגל במוחי את ההתרחשויות מאז הגיע אשר גרינברג למשרדנו. בהתחילה למדנו את דרכי השיווק ורשתות ההברחה לחו"ל של אוצרות אמנותיים. המרכז האירופאי לסחורה אמנותית גנובה היה במינכן. שם הרוחניות מצאה לעצמה ביטוי כספי. כל מי שרצה לרכוש ציור גנוב על מנת להשלים את האוסף שלו, עלה לרגל לגרמניה שם התעסק בכל, מעתיקות נדירות ועד לפסלים מודרניים. כתוצאה מלימוד השטח שבו אצטרך לפעול התעשר הידע הארכיאולוגי שלי בצורה מרשימה. הסתבר שהים לאורך חופי הארץ שימש כדרך מעבר בין אסיה לאפריקה לספינות מכל רחבי העולם העתיק. במצולותיו נמצאים בתי הקברות הימיים של ספינות טרופות מהעת העתיקה שבמחסניהם מיטב היצירות של אותה תקופה. מטילי בדיל היחידים מסוגם באגן הים התיכון מהמאות 12-13 לפינה"ס) נתגלו בצורה מקרית ע"י דייג. הדייג שלא הבין מה העלה ברשתו מכר את המטילים למתקן רדיאטורים. ארכיאולוגים שהדבר נודע להם בדרך מקרה, הצליחו למרבה המזל להציל חלק קטן ממטילי הבדיל. על המטילים התגלה לראשונה הכתב הקיפרו-מיננו שרווח בקפריסין ונתן כיוון למציאת פתרון למקורות הבדיל של העולם העתיק. נזכרתי גם שבגרמניה ישב יורד ישראלי שנחשב כבר סמכה בנושא העתיקות התת ימיות באזור הים התיכון. ידוע שאספן עשיר אך חובבן הביא לאותו מומחה פסל כנעני עתיק להערכה. לאחר בדיקה קצרה זיהה היורד כי מדובר בממצא נדיר ויקר ערך, אך ביקש מהאספן מספר ימים לצורך בדיקות מעמיקות. את הפסל הפנה המומחה לזייפן עתיקות. הזיוף הוחזר לאספן והיצירה המקורית נמכרה למוזיאון, שלאור נדירותה שילם סכום עתק. לך תאמין ליורדים מלמלתי לעצמי. גרינברג לא חסך באמצעים בדרכו להשיג חזרה את רכושו. כאשר הגיע אליו חשד כי כנופיית עבריינים ישראלים העוסקת בתחומי העתיקות ברחבי אירופה התקבצה לעסקה חד פעמית לא ברורה בלונדון, עודד אותי לנסוע על מנת לראות את מצב הענייניים מקרוב. תוך גלגול כוסית השיבאס שאלתי את עצמי מדוע הסכים גרינברג לנסיעה ללונדון. למרות שהסברתי לו כי המידע נראה יותר תלוש מאשר משמעותי, ובמינכן הסיכוי למציאת רמזים גדול יותר. הוא התעקש על הטיסה בטענה הנצחית של כל הנואשים כי כל דבר עדיף על ישיבה על התחת. לא חשדתי בגרינברג שיש לו כוונה רמייה או הטעיה. סך הכל עבדתי עבורו. אבל העובדה ששלח אותי ללונדון במקום למינכן גרמה לי לחשוב שלא סיפר לי את כל הידוע לו. אבל לא יכולתי לשער את הסיבה לכך. נזכרתי כשטלפנתי אליו מהאי הבריטי והבהרתי כי ההצלחה היחידה שלי היא להפוך את השטרלינגים שלו כבסיס כלכלי לפאבים המקומיים. הוא הגיב באיפוק, איפוק רב מדי לטעמי. איפוק של אדם שיש לו מה להסתיר. כסף אולי לא רואים מחקירות פרטיות אבל עניין יש. בעוד אני ממשיך לגלגל במוחי את מאורעות התקופה האחרונה הגיע יונה למשרד. הוא נראה מרוצה מעצמו לפחות כאדם שהצליח להסביר לסטיבן הוקינג את משמעותם של חורים שחורים. במצבים כאלה אני משתדל להתרחק ממנו, הוריקנים חזקים מדי עבורי במיוחד שכל האזור הקרוב אליהם נתון בסכנת טביעה. הוא נתן לי חיבוק חברי, לשמחתי לזמן קצר ובעשירית העוצמה, אחרת הייתי ממשיך את שארית חיי כפרח מיובש בין שתי דפים במחברת של ילד. תמיד רציתי להמר על יונה בהתמודדות עם אלוף סומו. ולמרות שעל מטר תשעים ושנים של יונה אין גרם שומן, לא היו לי פקפוקים בתוצאות הקרב. יונה מצידו היה מוכן לדבר אחד. להשתתף באימוני האוכל שלהם. "שיבאס לך ובאדוויזר לי," אמר, "והפעם לשם שינוי הרווחתי את המשקה ביושר." "פעם אחת בחיים, זה בטח יכנס לספר השיאים של גינס," עניתי בעודו מוזג לי לכוס. "היום יודע כל בעל הון כי אמנות היא ביזנס", הסביר לי יונה את משנתו הכלכלית, "ובשוק הזה מקבלים תמורת הכסף ערך מוסף, הילה תרבותית חברתית. וכמו בכל מקום שיש בו כסף גדול יש פשע גדול". יונה לגם מהבירה והמשיך "לפי הסטטיסטיקה המשטרתית מסתבר שבשנים האחרונות נגנבו עשרות יצירות אמנות ברחבי הארץ. מווילות ומוזיאונים. כל פריצה שווה הון שעבור הרבה פחות ממנו אנשים רוצחים. בעוד שאתה סבלת מהנג- אובר בלונדון, הצלחתי לגלות חוט המקשר בין מרבית מקרי הפשע בתחום האמנות. לחוט המקשר קוראים שלום שוסטר. הרבה לא הצלחתי לגלות עליו. מה שהתברר לי שהוא מומחה בעל שם בינלאומי לחפצי אמנות ומסתובב הרבה באירופה. מעניין שדווקא בתקופה שבה ארעה הפריצה הוא חתם קבע בחו"ל. לא היה לי ספק כי האוסף המפואר שנגנב מהגלריה לא הרחיק מעבר לגבולות הארץ בשלב זה. החומר היה חם מדי להסתובב איתו חופשי כאשר אנשי האינטרפול, אוצרי מוזיאונים ואספנים, אורבים כמו ארגוס בעל מאה העיניים. "זה לא חכם להסיק מסקנות רק על פי הנחות לוגיות, האפשרות שמישהו לא היה בארץ בזמן הפריצה לא בהכרח מעידה על תכנון אליבי לשלום שוסטר ", מלמלתי משפט ברור מאליו שטיפשי לאומרו בקול רם. "בטח, החוט המקשר שלך הוא הרצון להתאבדות פיננסית של שנינו ביחד" הכניס לי יונה. תוך חיסול הבאדוויזר.
|