|
ליונה, השותף שלי למשרד החקירות הפרטי, יש הרבה מגבלות, אחת מהן היא בעיה של ראייה, הוא פשוט לא רואה טוב הוכחה ניצחת להשלמת חקירה. זאת כאשר ההוכחה ניצבת סנטימטר מאפו. לא נעים לספר מה קורה כאשר העובדות ניצבות במרחק הטלסקופי של מטר שלם. למרות היכולת המעשית המוגבלת שלו, יש ליונה רעיונות תיאורטיים שמכניסים לכיס הקטן את ד"ר וואטסון שותפו של שרלוק הולמס האגדי. שלא יהיו אי הבנות, אין שום דמיון ביני לבין הוירטואוז מרח' בייקר. המאורה המתפקדת כמשרד החקירות שלנו עובדת במרבית הזמן כמסבאה פרטית והאלכוהול זורם בכמויות תעשייתיות. 'מרכז המבצעים' כפי שאנו מכנים את המקום, מרוהט בסגנון המזכיר את התקופה העותומנית. אין זכר לפורמייקה וכורסאות מנהלים. הציוד שלא בולט לעין, האלקטרוני, שייך למאה העשרים ואחת. בתחום הזה אנחנו לא חוסכים ועוקבים אחרי החידושים האחרונים. 'מרכז המבצעים' שוכן בדאון טאון ליד הברים באזור הנמל. מקום שבודאי לא משמש כרטיס ביקור הולם לקליינטים מהאצולה המקומית. אצולה שיכלה להגיע למעמד כזה רק בעיר כל כך רקובה. חיפה, למי שלא יודע, היא מן נס קטן של תחיית המתים לעיר שמתה מוות קליני, למרות שהאברים העיקריים לא מתפקדים, האינרציה הקבעונית גורמת לה לתפקד. פוסט מורטם מוניציפאלי היה מוכיח שהעיר הפכה לאגדה עוד בטרם הגיעה לשנות בגרותה. האגדות, יודע כל ילד, גדולות מהחיים. כך מתרפקים זקני העיר על עבר שלא ברור אם ארע אי פעם, והצעירים חיים באפרוריות עלובה שצבע העשן ממפעלי התעשייה באזור המפרץ מהווה את הבק גראונד שלה. האווירה הדכאונית משהו השוררת בעיר, המכונה עיר הפועלים, שלפי מספר המובטלים בתקופות מיתון יכולה להכריז על עצמה כאזור אסון, מטעה משהו. מתחת לפני השטח החיים גועשים ותוססים. במטה המשטרה הנמצא במרחק יריקה מהמשרד שלי יודעים על כך. הרבה הם לא עושים. אולי מפני שמדובר בעיקר במה שהעיתונים מכנים עבירות צווארון לבן. הרבה פוליטיקה וכסף כבד. בחיפה, יודעים המקצוענים, החתולים שומרים על השמנת. היום בשעות אחר הצהרים המאוחרות, כלומר שעות שחרית אצל יונה, הוא נכנס למשרד ופרצופו נראה כמו לאחר חרקירי. "התגלחתי אצל הספר," הוא מספר בגאווה על הישגו האחרון בתחום הטיפוח האישי. "אין להכחיש," אני אומר, "יש סיכוי סביר שהצלקות שהספר גרם יכסו על הכעור הטבעי שלך וכל מה שנותר לך לעשות זה להתפלל שהם לא ייעלמו לאחר שיגלידו." "נדב" הוא קורא בשמי בטון מאיים, ומתיישב על כיסאו. "נדב" אומר לי יונה תוך כדי השענת רגליו על השולחן ופתיחת קופסת בירה קרה. בטח קרא באיזה סיפור בלשי דפוק איך אמור חוקר פרטי להתנהג. "אתה יודע שאני בעדך." "בטח" אני עונה לו, "זה מה שאמר התליין לנידון דקה לפני הביי ביי האחרון." יונה לא התרגש מהתשובה, לגם מהבירה, ואמר לאט, "גילתי משהו." אין מה לומר הוא היה צריך לפתוח חברה בע"מ עם קולומבוס. ביחד הם היו עדיין מחפשים את אמריקה. "ראיתי" הוא מצייץ לאט ובכוונה לגרום לעצבי את הצורך לנפוש במוסד סגור, "את שמילו יושב עם הרצל לארוחת צהרים ב'מרתף היין'. הרגשתי כאילו כל הרמזורים בעיר מהבהבים לי בבת אחת במוח. שמילו מגדולי הקבלנים בעיר והרצל מהפיקוח על הבנייה הם צמד נוכלים מהסוג המתוחכם ביותר. למרות שהם מכירים איש את רעהו שנים רבות, הם בקושי אומרים שלום בפגישה מקרית ברחוב. לשבת ביחד במסעדה מפוארת מעלה את המחשבה שהם חושדים כי עוקבים ומאזינים לשיחות הטלפון שלהם. כלומר, הדרך הפשוטה ביותר לדסקס היא בפגישה מקרית במסעדה מפוארת לעיני כולם. לשמילו הקבלן יש שם טוב בקרב הציבור שניזון מכתבות מטעם, רכילויות קנויות ועיתונאי חצר. לי לפחות ידוע על עיתונאי אחד שקנה דירה אצל שמילו בהנחה ענקית. גודל ההנחה העלה בלבי הרהורים האם העיתונאי שילם את מלוא מחיר המפתח. קנאת אביונים, חשבתי לעצמי. "השניים האלה מוכיחים כי העבירה משתלמת" אמרתי ליונה. הוא הנהן בראשו, לגם עוד לגימה ושאל, "האם שמילו מתכנן כיום פרויקט שמוציא את העיניים לקבלנים אחרים? המשטרה במילא לא מתעניינת בגניבות ענק." ציין יונה, "הם כל הזמן עסוקים ברדיפה אחרי פושרים קטנים שמוכרים אצבע פה אצבע שם. ומכל מקום לשמילו ולהרצל יש מספיק קשרים לגרום לשוטר עם חוש ריח ויוזמה למצוא את עצמו מועבר מתפקידו על מנת לשמש כרמזור אנושי בפקקי תנועה." ידוע כי במקרים רבים המשטרה מתקשה להשיג הרשעות בבית משפט מאחר וחסר לה כוח אדם מקצועי. למשל רואי חשבון היודעים באיזה נייר להתחיל לחפש ומהנדסים היודעים לקרוא שרטוטים. הדמיון של אנשי העבירות הגדולות גדול בהרבה מהאפשרויות של אנשי החוק להתמודד איתו. אבל מי שמאמין כי רק חוסר יכולת אובייקטיבי גורם למשטרה להתעסק בעיקר עם עבריינים קטנים, סימן שהוא פתי המאמין לכל דבר. צריך להיזכר במה שנקרא פרשת "תיק אפרסק," תיק שכפי הידוע היו מעורבים בו גורמים פוליטיים שגרמו למפכ"ל המשטרה דאז להסיר את מדיו. פרשיות אלו ואחרות גרמו לי לעזוב את שורות היחידה המיוחדת בה שירתתי ולהפוך לחוקר פרטי המסוכסך עם רוב בעלי השררה ולא בטוח שהוא שלם עם עצמו. יונה, שהצטרף אלי לאחר זמן מה מסיבות דומות, אמר:בטוח שלעבוד אתך זה לסבסד את הויסקי שלך, אבל ללא תחפושת של מי שמצליח לחשוף פשעים." לעתים מתעורר בי החשד כי מתחת לציניות של יונה מסתתר איזה אידיאליסט קטן. אם זה נכון, הקיטורים שלו מצליחים להסוות את הפן הזה די טוב. תייקתי לי במוח את המידע על פגישת שני ל"ו הצדיקים האלה במקום פומבי. במילא כרגע אף אחד לא הזמין חקירה הקשורה אליהם. למען האמת כמות החקירות שטפלנו בה כרגע הסתכמה במספר המרשים - אפס אחד גדול. זה לא מצב יוצא דופן במיוחד מאחר ואנחנו נמנעים מלעסוק בזבל הקבוע של מה שמכונה נושאי אישות. תחום בו חוקרים פרטיים רבים מוצאים פרנסה רבה יותר מאשר עיטים החיים מנבלות. "נו" אמר לי יונה, כהמשך ישיר למחשבותי,"אייך אתה מתכוון לכסות את האוברדרפט, אחרי שתבדוק את הטוטו אני מתכוון ותגלה שקבוצות הכדורגל התנכלו לך שוב באופן אישי. ובלוטו לא יודעים שקיימים מספרים הדומים לאלה שסימנת." התאפקתי בכל כוחי לא לזרוק עליו משהו. כידוע אין דבר המרגיז מן האמת ותאוות ההימורים שלי כילתה את סיכויינו לשים בצד כמה פרוטות, "לעת צרה" כמו שאומרים. אצלנו "עת צרה" זה מצב קיומי. וכאשר יש לנו אי אילו שקלים אנחנו ממהרים להיפטר מהם כאילו היו נגיפי אידס או משהו דומה. בפילוסופיה בגרוש שבה אני מצטיין הייתי אומר שהחיים הם כמו רולטה, שכדי להשתתף צריך להמר ורצוי על כל הקופה. הטלפון שצלצל פתאום קטע את חוט מחשבותי הדפרסיבי על חשבונות בנק וכיוצא בזה. יונה, למרות שהיה גבוה ממני בעשרים ס"מ, הוא התנשא לגובה של מטר תשעים ושנים ושקל כמאה וחמשה עשר ק"ג לעומת השמונים שלי, היה זריז ממני בהרמת השפורפרת. תמיד טענתי שיש לו נתונים שירש מאבות אבותיו הקופים. זריזות וכוח על חשבון תאים אפורים. "זה בשבילך" אמר בבוז והעביר אלי את האפרכסת. לאחר ששמעתי מי נמצא בצד השני של הקו הבנתי את תגובתו של יונה, שנפשו סלדה מפריקים למיניהם. גם אם הוא עצמו רחוק היה מלדמות ליאפי. "נדב" נשמע קולו של אליהו, טיפוס המתאים יותר להסתובב בחוצותיה של ירושלים המלאה טיפוסים יוצאי דופן, מאשר בחיפה הסטרייטית. "כן," עניתי ונשאלתי, "מה נשמע, איך העניינים, מה קורה ואיך הולך," קטעתי את המחרוזת הריטואלית הקבועה של בעלי אוצר המילים המתאים לדג. ציינתי שאין לי חולירע ובקשתי לגשת לעניין. אליהו, למרות שלפעמים דיבר ישירות עם אלוהים, בעיקר בעזרת כדורים ורודים, היה בעל מידע אמין. אביו היה מרצה באוניברסיטה ואמו פקידה בכירה בעירייה. כך שלשמוע הוא שמע הרבה. "אתה זוכר בודאי את פרשת בתי הנחושת" אמר-שאל אליהו, כאילו יכולתי לשכוח פרשה שהוא סיפר לי אותה עשרות פעמים. מדובר בפרשה שתחילתה לפני עשרות שנים ומדובר בבנייה המתועשת הראשונה בעולם. להשכלה כללית כדאי לציין כי בשנת 1922התקיימה בגרמניה תחרות בנושא תכנון בניין מגורים שנועד להיות בעל תכונות יוצאות דופן לגבי אותה תקופה. לתחרות ניגשו למעלה מאלף ארכיטקטים, ביניהם גרפיוס ומנלסון - הנחשבים בין הארכיטקטים הבולטים ביותר במאה העשרים. תוכניתו של וולטר גרפיוס היה מבין מייסדי בית הספר המפורסם באוהאוס, שהפך למרכז למחשבה הארכיטקטונית המתקדמת ונסגר ע"י הנאצים ב- 1931זכתה בתחרות. תוכניתו של גרפיוס היתה מבוססת על בנייה מודולרית תעשייתית. ואמרו עליה "כי יישומה השיטתי כסטנדרט של הבנייה יביא לחסכונות עצומים, - כה עצומים עד שמן הנמנע מלהעריך את היקפם בהווה." בשנות השלושים הביאו יהודים שעלו מגרמניה את המבנים המודולריים האלה שהיו בנויים מנחושת וכמה מהם עדיין קיימים בחיפה בשנות התשעים. הם נראים כאילו הועתקו מתוך איזו אגדת ילדים. אין פלא שדייריהם נקשרו אליהם בקשר מיוחד. בעליו של אחד הבתים הבטיח לאישתו כאשר היתה על ערש דווי, כי לעולם לא ימכור את הבית. שנים עמד בהבטחתו אך בהשפעת אחד מחבריו, קבלן במקצועו, שוכנע למכור את הבית למתווך בסכום הקטן בהרבה מערכו הריאלי. בסוף התברר כי הקבלן והמתווך היו שותפים. הוריו של אליהו שהיו חבריו של המוכר לא סלחו לקבלן עד היום באמצע שנות התשעים. למען האמת, מספר שערוריות ציבוריות שבהן כיכב אותו קבלן נחשפו בעזרת הורי אליהו. לא צריך להיות בעל איי קיו גבוה במיוחד בכדי להבין שהקבלן שתחמן את חברו הטוב היה שמילו בתחילת דרכו. ולא הייתי זקוק לאינטואיציה רבה במיוחד כדי לקשר בין סיפורו של יונה והטלפון של אליהו. "כן אני זוכר," עניתי לאליהו. "ובכן רציתי לתת לך טיפ קטן הקשור לאותו קבלן," אמר אליהו. "כמה יעלה לי הטיפ הקטן?" שאלתי בזהירות, למרות שידעתי שאליהו אינו כריש בכל הנוגע לכסף. "לא הרבה," והתחיל לספר את אחת האגדות הרגילות שלו למה הוא תקוע כרגע בלי פרוטה, ומחר מחרתיים הוא יתחיל לעבוד במשהו, עבודת כפים יצירתית,... "כמה?" חתכתי את דבריו. אבל אליהו לא יענה תשובה פשוטה על שאלה קלה. הוא המשיך להסביר במשפטים ארוכים ומסורבלים תוך ציטוטים מהתנ"ך מלווים בפרשנות אישית שלו, שספק אם איזה רב יסכים איתם - מדוע הוא זקוק לעזרה כלכלית ולא נותן לי טיפ חינם. ביודעי את מצבו האמיתי, ללא גרוש על התחת וללא תמיכה כלכלית מהוריו שנמאס להם לפרנס תינוק בגיל שלושים 0ונכנסתי לתוך דבריו, "מחר בשתיים במסעדת או"ם," וניתקתי. יונה שהקשיב לשיחה תוך כדי העברת תכולת פחית הבירה לכרסו אמר, שחבל על הבחור. נדתי בראשי להסכמה ופתחתי את הטרנזיסטור למבזק חדשות. פעם נוספת גיליתי כי למי ששמע את החדשות בבוקר אין לו צורך להאזין למבזקים מהסיבה הפשוטה, הסקופים של מבזקי אחה"צ הם חדשות הבוקר. "תראה," אמרתי ליונה, "אם אתה לא מותש מדי מהעבודה המפרכת של פתיחת פחיות בירה בקצב רצחני כזה, אולי כדאי שתקפוץ לחבריך לשעבר מהיחידה המיוחדת להונאות ותנסה לברר אם הם יודעים על תרגיל חדש של שמילו ידידנו. סתם כך רק בשביל להיות עם היד על הדופק." יונה הנהן בראשו, קם על רגליו בקלילות של נמר - שבגלל ממדי גופו הדהימה אותי כל פעם מחדש - ונעלם. לאחר צאתו פתחתי את מגירת השולחן שלי והוצאתי את החפץ היחידי שהיה בו, שיבאס ריגל. מילאתי כוסית קינג סייז והוספתי מנה נוספת למחזור האלכוהול שלי. בניגוד גמור לדעת גיבורו של גרהאם גרין ב"מסעותי עם דודתי," שאמינותו של שותה ויסקי מרופט הייתה גבוהה בעיניו מאשר של שותה בירה הדור בלבושו. אמינותו של אדם לא נקבעה בעיני לפי סוג האלכוהול הזורם בדמו. בעיני סוג האלכוהול שאדם שותה תלוי במצב רוחו ברגע מסוים. מאחר והרופאים בארץ ממליצים לשתות הרבה בעונת הקיץ על מנת לא להתייבש, ואני מאמין שמה שרופאים אומרים בעונה אחת טוב לגבי כל השנה, מילאתי כוסית נוספת. תמיד חששתי מאינפוזיה והעדפתי לדאוג למפלס הנוזלים בגופי במו ידי. הרמתי טלפון לג'וי. כשמה כן היא. תמיד עליזה ומלאה כמות אופטימיות שמספיקה להחזיק בחיים גדוד של פסימיסטים כמוני. פלוס נוסף לזכותה היא צורתה הפיזית שמזכירה כמו שתי טיפות ויסקי את גין סיברג בצעירותה מוכרת הראלד טריביון בחוצות פריז, ב"עד כלות הנשימה" של גודאר. מי שראה את הסרט יבין על מה אני מדבר. מי שלא ראה, שירוץ לראות ותהיה לו נסיכת חלומות לנצח. מכל מקום אני מקווה שג'וי שלי לא תתנהג כמו גיבורת הסרט שהסגירה את ז'אן פול בלמונדו אשר כמוני הימר על כל הקופה. "הי" אמרתי לתוך האפרכסת, כששמעתי את קולה, "מה דעתך לקפוץ לשתות איזה כוסית." "מוקדם מדי בשבילי, אבל לא איכפת לי לאכול משהו" ענתה. מוקדם מדי חשבתי, הרי תמיד אפשר לשנות את מצב המחוגים. ""טוב", אמרתי "אוכל בשבילך וקלוריות נוזליות בשבילי. ניפגש בפאב הנמל בעוד שעה, בסדר?" "סגרנו," ענתה והניחה את השפורפרת. יצאתי מהמשרד וראיתי שהשמש כמעט סיימה את עבודתה היומית. מה הפלא שהימים כל כך קצרים כאשר הבקרים מתחילים בשעות הצהרים. בפאב "הנמל" הנחשב למטבח הביתי שלי, עמד שלמה מאחורי הדלפק. כאשר ראה אותי חייך חיוך אדירים וצעק, "אין לי אחריות ישירה או עקיפה לקליינטים שלי." מזג לי כוסית שיבאס ושאל "לבד או עם הפלא האנושי?" בהתכוונו לג'וי. בעוד הוא שואל נכנסה ג'וי לפאב מלווה בנזק, כלבת הבוקסר הנהדרת שלה, הידועה בכינויה מפלצת. בעודה מנשקת אותי על לחיי האחת בזמן שהמפלצת מלקקת את לחיי השניה, התיישבנו ליד שולחן פינתי. תוך כדי זלילת חביתות עם פטריות וטוסטים שהגבינה הצהובה נזלה מהם, סיפרתי לה על פגישת הזוג המוזר. שמילו הקבלן והרצל מהפיקוח על הבנייה. תוך כדי ביס פה ולגימה שם שאלה ג'וי את שאלת 64 אלף הדולר. "מה כבר יכול קבלן להרוויח מעבירה על חוקי הבנייה." הסברתי לה כמו שמסבירים לילד קטן את עובדות החיים, כי כל בנייה חריגה מכניסה רווח כספי נאה לקבלן. לדוגמה, אמרתי לה, "קחי אזור מגורים בו כל מטר בנייה שווה כאלף דולר. סכום ריאלי לשכונת מגורים של המעמד הבינוני גבוה. עשי חשבון שבשכונה אחת בונה אותו קבלן עשרה בתי מגורים ובכל בית שתי קומות מעבר למותר על פי תנאי הרשיון ובכל קומה שתי דירות בעלות מאה מטר מרובע כל אחת, זאת מלבד אי עמידה נוספת בתנאי הרשיון של פיתוח סביבתי הכולל גני ילדים וכו'." ג'וי עשתה חשבון מהיר וכמעט נחנקה, "אפילו 25 אחוז רווח זה הון עתק" אמרה. בנוסף על כך אמרתי, מספר היודעים על העבירה הוא מועט ביותר. הן מקבל השוחד והן נותן השוחד עוברים על החוק, כך שכולם נהנים ואין הרבה פטפוטים." נמנעתי מלהגיד לה את דעתי על אודות הרצון המשטרתי לטפל בעבירות כאלה. בסך הכל אין לי חשק להוריד את מוראל הציבור. יצאנו החוצה וראינו את האור שבין סוף הלילה לשעות הבוקר המוקדמות. אחמד מהשטחים כבר ניקה את המדרכה, טיפת עבודה לפני שאיזה פרופסור מרוסיה יתפוס את מקומו בשמירת האדמה הקדושה מזבל חילוני. מה בסך הכל הוא רוצה, חשבתי לעצמי, בדיוק כמו הרצל - ארץ חדשה.
|